החוקר יוני רייני: "הספר והמחקר החדש מכילים נתונים שלא ידועים לציבור הרחב ולא מוצגים בתקשורת"

המחקר שפרסמתי שוב במהדורה מחודשת לשנת 2026 קריטי מאוד עבור כל וועדת חקירה שתקום לחקור את מחדלי ה-7 באוקטובר. אסביר מהי הקונספציה המוטעית בקרב אנשי הביטחון שבתקשורת לא מזכירים וסוגיות נוספות.

1.רקע כללי

ספר זה שלראשונה ראה אור במרץ 2017 הוא גרסה מעודכנת המשלימה את ההתרחשויות בתקופת המלחמה הנוכחית בעזה, כלומר מאז 7 באוקטובר 2023 ועד עיצומם של ימים אלה.

כבר במהדורת הספר הראשונה נחזו אירועי הדמים העלולים לפרוץ; הודגשו הטקטיקה החוזרת ונשנית של חמאס ושל עולם האסלאם הקיצוני במזרח התיכון ובמדינות המערב וכן האסון הגדול העומד בפתחה של ישראל. יתרה מזאת, הובהר מדוע אין להעלות על הדעת שחמאס יהיה מורתע. בספר הובלטה האזהרה מפני השתלטות חמאס על שטחים ביהודה ושומרון והסכנה הטמונה בנטישתם, במקרה שהצבא הישראלי ייסוג משטחים אלה. את התובנה שהחמאס או הפלסטינים אינם מורתעים, וכן האסון שחזה הספר ניתן להסיק מהפה הבאה המופיעה בספרי:

התרבות הערבית אינה מושתתת על גבולות. אלה הם עקרונות מערביים גרידא. כאנשי שטח בודקים הערבים את השליטה האפקטיבית בו, כלומר את המציאות בשטח. וכך נראה שאוכלוסיית ‘מדינת תל אביב’ נע בין 70% ל-80% מכלל האוכלוסייה היהודית בכל רחבי הארץ. מעבר לכך, אנו שוגים לחשוב שהערבים שוכנים במובלעת בארץ ישראל. להפך, הציבור היהודי הוא שמרוכז במובלעת בתוך ארצו. היישובים הערביים יוצרים כמעט רצף טריטוריאלי המקיף רוב מוחלט מכלל האוכלוסייה היהודית. מציאות דמוגרפית זו עלולה בנקל להסב אסון כבד יותר מזה של 7 באוקטובר. לא הגדרות ולא הטכנולוגיות המתוחכמות מנעו את פלישת תושבי עזה ליישובים הישראלים. אירוע מכונן זה עורר מחשבה מחודשת לגבי הפקרת יהודה ושומרון בידי גורם לא ישראלי.

מעבר לעובדה שכלל האוכלוסייה היהודית מוקפת ביישובים ערביים, ראוי לשים לב שהיישובים הערביים גובלים עם מדינות אויב, כגון סוריה ולבנון. כך, למשל, אילו נפתחה מתקפה רב זירתית נגדנו ב-7 באוקטובר, עלול היה ארגון הטרור חיזבאללה לפרוץ את גבולות צפון הארץ ולחדור בנקל למרכז הארץ, דרך יישובי משולש הגליל הערביים. נוסף על כך, המנהרות המצויות ברשות הפלסטינאית, לרבות אלה שנחפרו ביהודה ושומרון או יחפרו בעתיד, טומנות בחובן סכנה ממשית. באפשרותם של מחבלים להיבלע בתוך אוכלוסיית היישובים הערביים בשטחי מדינת ישראל, ולא רק להסתייע בתאים טרוריסטיים שם אלא גם להיעזר במתונים באמצעות איום על חייהם. במציאות שלנו נרתעים אזרחים ערביים לפנות לגורמי ביטחון ישראליים מחשש לנקמה, לאחר שישתחררו המחבלים מהכלא עקב עסקת חטופים, למשל. למניעת רצף בין היישובים הערביים בצפון לשטחי האויב הבהרתי את החשיבות של התיישבות יהודית בשטחים שתתפוס ישראל בסוריה ולבנון. בכלל זה הצעתי להקים טריטוריות דרוזיות בדרום סוריה שיהיו תחת שליטה ישראלית.

כפי שהראיתי עוד במהדורת הספר הראשונה, קיים אצל הערבים דפוס התנהגות קבוע המשמש טקטיקה קבועה. בשעת כושר, כשישראל מגינה על עצמה בכוח צבאי התקפי ובעל עוצמה רבה, הם שולפים מיד את בדיות ההרעבה ורצח העם, בה בשעה שהאזרחים, בכללם ילדים, מהווים מגן אנושי בעבורם. גם העברת הסיוע ההומניטרי מישראל לרצועת עזה ובזיזתו בידי אנשי החמאס לצורכיהם האישיים, הוזכרו במהדורה הראשונה, דהיינו לפני פרוץ מלחמת “חרבות ברזל”.

2. הקונספציות

בקרב מערכת הביטחון הייתה הקונספציה שהקמת מדינה פלסטינית ביו"ש תקטע את הרצף הטריטוריאלי המופיעה במפה לעיל. היו בקרבם שתי גישות לגבי המדינה הפלסטינית:

א) מדינה פלסטינית מפורזת למשך כ-50 שנה

ב) מדינה פלסטינית עם צבא

אלה שתגדלו במדינה פלסטינית עם צבא טענו שזה משרת את האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. כך אם נותקף אז תהיה מלחמה של צבא מול צבא ולא כובש נגד כבוש. הפלסטינים יצטרכו להשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי וכך דעת הקהל העולמית תהיה לצדה של ישראל.

הם השתמשו במונחים כמו "היפרדות" לפיה הקמת גבול תפריד את הפלסטינים מאתנו. הייתה זו אותה קונספציה לגבי ההתנתקות ב-2005. ראינו ב-7 באוקטובר שהקמת גדר גבול אינה מהווה היפרדות. היא מקרבת את המחבלים אל היישובים בתוך ישראל ואך קילומטרים ספורים ממישור החוף.

קונספציה נוספת היא התפיסה של המונח סכנה. כאמור יש סכנה ממוות ויש סכנה כמו להיזהר לא להיחתך מסכין. כך גם במקרה שלנו. יש סכנה ביטחונית ויש סכנה קיומית. סכנה ביטחונית היא כמו האוטובוסים שהתפוצצו או תקריות טרור ורציחות שונות. כל אלה מהווים אסון לכל דבר אך אינם מאיימים על הקיום של מדינת ישראל כמו טילי גרעין איראניים וכו'. לכן מערכת הביטחון לא לקחה את הסיכונים הללו ברצינות. הם תמיד ידעו שאם חלילה נותקף אז נוכל להגיב. אכן, לאחר ה-7 באוקטובר ישראל הפגינה כושר תקיפה מדהים. מעבר חזיתות באירן, לבנון ובסוריה, כעת בידנו 53% משטח הרצועה. היינו ערוכים לתרחישים הללו. אבל הנזק שנגרם לא נמנע.

גם כאשר הזהירו את מומחי הביטחון שממדינה פלסטינית עלולים להישלח רקטות על תל אביב, הם הקלו ראש וחשבו כיצד להגיב במקרה כזה ולא כיצד למנוע אותו.

במשך שנים התלוננו תושבים שהם שונים חפירות של מנהרות ושגורמי הביטחון לא עושים דבר. למעשה התפיסה הייתה לתת לאויב להאמין שיוכל בעתיד להפתיע אותנו משם וברגע האמת נדע להפתיעו. אלא שב-7 באוקטובר העזתים אל היו צריכים מנהרות כאלה כדי לחדור אלינו. הם פשוט פרצו את הגבול ללא שום הרתעה והשיגו את האסון שרצו.

חשוב לציין!!! הוויכוח סביב הזרמת כספים לרצועה במהלך השנים הוא עניין שולי לחלוטין ואינו מסייע כלל וכלל להסיק עד כמה השפיע על התכנון ל-7 באוקטובר. זו עוד פרופוגנדה חסרת חשיבות שמטרתה להכפיש בעיקר את ממשל הימין. בין אם חמאס קיבל מזוודות או לא, כאשר מעמיקים בנתונים שאני מציג ומבינים את התמונה הכוללת, ברור לכל עד כמה חסר חשיבות העניין הזה.

3. הנושא המחריד ביותר שחשפתי בספרי שהתקשורת לא מספרת

נושא מחריד שחשפתי לראשונה בספר זה נוגע לתעשיית המין והפדופיליה שהפעיל חמאס ברצועה. אנשיו השתמשו במנהרות להברחת קטינות ממצרים שנמכרות על ידי משפחותיהן העניות. קטינות אלה נמכרות לצורכי נישואין, לזנות ועתים אף לשפחות מין. המקרים האלה שנחשפתי אליהם לפני עשור העלו בי את החשש גם לגורלן של בנות ישראליות העלולות להיחטף בידי מוסלמים ולמצוא עצמן קורבנות של התעשייה הזאת.

נזכיר שבנובמבר 2024 חילץ צה"ל נערה יזידית שהייתה קורבן של התעשייה הזאת. ועוד, בדוח של האו”ם משלהי דצמבר 2024 כי החטופים הישראלים היו קורבנות מין.

4. מסקנות נוספות

למרבה הצער, כנראה, לא היו אנשי מערכת הביטחון בקיאים דיים בפרטים שהוצגו בעת ההיא, או לא ייחסו להם חשיבות יתר. סביר להניח שאילו היו ערים למתרחש בעזה, היינו נערכים טוב יותר לקראת המערכה מבחינה צבאית ומבחינה הסברתית.

לבסוף, הפקת לקחים לא תיתכן מהתבוננות נקודתית במחדל של ה 7- באוקטובר. חיוני לבדוק את כל התרחישים מימי אוסלו, דרך ההתנתקות ועד ל 7- באוקטובר. חשוב למצוא את האחראים למחדל שמחת תורה 2023 והמשימה כבדה. השסע החברתי והאווירה העכורה השוררת בארץ משליכים על השיח בדבר תחקירי המאורע. מראשית המלחמה ואילך יש התובעים למצוא את האשמים ולנקות את החשודים. מחנה אחד זועק: “אתה הראש אתה אשם”, בעוד מחנה אחר טוען שהמחדל כרוך בקריאות לסרבנות או בעידוד אי התנדבות; במחאות פוליטיות שמנצלות את מטה החטופים לקדם את התנגדותם החריפה לשלטון, וכולי. בנסיבות אלה עלולים אינטרסים פוליטיים בלתי טהורים לחלחל למסקנות התחקירים. על רקע המציאות הפוליטי-החברתית בארץ, עשוי הספר הנוכחי לשרת את הקורא או את חברי ועדת החקירה לכשתקום במציאת נתונים, המאירים את המציאות ברצועת עזה לפני הטבח, ובהסקת מסקנות. תהיה עמדתו הפוליטית של הקורא אשר תהיה, כולי תקווה שיעורר בו מחשבה ויתרום לדור העתיד של ההנהגה המדינית או הביטחונית. ומי ייתן ומחדל 7 באוקטובר יהיה האחרון.